<h1>הגהות שערי דורא סימנים נ'—נ"א</h1>
<h2>דף ז:</h2>
א)דג טמא הנמצא בין דגים טהורים מבושלים פסק רבינו ברוך בעל תרומה [סימן ל"ה] ורמב"ם [פט"ז מהלכ' מאכ"א ה"ה] דישליך הטמא והטעם בטל בששים וכדאמרינן גבי גיד הנשה ואם מכירו הרוטב בנותן טעם ואם ידע שיש שם דג טמא ואינו מכירו אפילו באלף לא בטיל דבריה לא בטלה והכל אסור. ואם הדג מרוסק אין עליו דין בריה ובטל בס' וזורק את האיסור אם מצאו ב)ויש מפרשים דאם רוב הדג טמא שלם חשוב בריה וכן משמע בנזיר [נ"א ע"ב] גבי נמלה דרובו ככולו ולא בטלה בס' כי אם מרוסק [בכולו או ברובו] ומיהו יש דוחים ואומרים הא דאמרינן [אהלות פ"א מ"ז] האברים ג)אין להם שיעור ה"מ לענין טומאה אבל לא לענין איסור האכילה והכי קיימ"ל כדפרישית לעיל דזורק הבריה והשאר מותר דבטל הטעם בס'. אמנם ריב"א הלוי פי' דפעמים אפילו אם יש ששים במים ובדגים טהורים לבטל הפרי או טעם הדג טמא הכל אסור לפי שכשעירה הרותחין עם הפרי או עם הקטניות או עם הדגים ד)שמא לא נשתייר בכלי רק מעט מים עם האיסור ואסר כל אותו המעט שנשאר עמו וכשנתערב אח"כ אותו המעט עם השאר נאסר הכל לפי שלא היה בו שיעור לבטל כל אותו המיעוט שנאסר כשנגע בטמא ובאיסור אע"ג שהשליך הדג טמא כבר נאסרו אלו מחמת נגיעה.
ה)וכן נמי בבצים שנתבשלו ואחר כך נמצא אפרוח או דם באחד מהם כולם אסורות אעפ"י שיש שם ששים בשאר ביצים ובמים לפי שמא במעט מים שבסוף העירוי היה הטמא ונאסרו כל אותן שבמעט מים שאין בהן ס' ואח"כ נתערבו באחרים שחוץ למים ונגעו זה לזה חמין ונאסרו אלא כיצד יעשה אם יש שם ס' ימתין מלערותו חוצה עד שיצטנן או יביא מים צוננין וישפוך עליהם לצנן המים הרותחין ואז כולן מותרים ואם הוציא אותן מן המים הרותחין בכף כל אחד ואחד לבדו הכף אסור מפני שהביצה האסורה היתה עליה לבדה חוץ למים ואח"כ הוציא שאר ביצים בכף ואוסרין ו)אמנם רבינו ברוך פסק בספר התרומה (סי' ל"ה) שמותרין כולן כדפרישית לעיל כיון שיש רוב דגים חוץ למים וא"כ האסורים שהיו בתוך המים המועטים בטלים בהם ואי משום דנגעו האסורים בכל השאר אין בכך כלום דכל דבר שאין אסור מחמת עצמו אלא מחמת שבלע איסור אינו אוסר דבר אחר בנגיעה אעפ"י ששניהם חמין אא"כ ששניהם יחד ז)ישנן במים רותחין שאז המים מוליכין האיסור בשאר חתיכות ומהאי טעמא קליפה שנאסרת אין אוסרת קליפה אחרת הסמוכה לה וכן המלח אינו אוסר הבשר אעפ"י שהמלח בלוע מדם ונותן בו טעם בבשר [ולפנים אכתוב הראי' בע"ה] ואי משום שהדג טמא עצמו מתגלגל ונותן טעם באחרים בלא מים אינו נוגע לרוב אלא למיעוט וא"כ המועט שנגע בהם כיון שאין מכירו בטל ברוב דלא שייך בהו טעמא דבריה לא בטיל כיון שאין איסורו מחמת עצמו ואך בביצים אין כ"כ דבר קל להתיר לפי שאין רגילין לבשל כ"כ הרבה ביצים יחד שיתבטלו אותן שהן במים מועטים שנאסרו ברוב בצים שחוץ למים כשיתערבו יחד אחרי כן. [שערי דורא הלכ' דג טמא סימנים נ'—נ"א]. א)0דג טמא שכבשו עם דג טהור הכל אסור אא"כ הי' הטמא אחד ומאתיים מן הטהור מיימוני ס"פ ט"ו ממ"א. פעם אחת הובא לפני רבי דגים שנתבשלו ונמצא ביניהם דג טמא וצוה להשליך הטמא לחוץ והשאר התיר רבי ואמר הואיל ונמצא האיסור לא נשאר בכשרים רק הטעם ובטל בששים כשאר טעמו של איסור אע"ג דמין במינו ל"ב הכא שאינו מינו רבה עליו ומבטלו דמתחלה נתנו שם מים יותר מס' כנגד האיסור, אבל אם לא נמצא האיסור הכל אסור והואיל ובריה היא אין לו ביטול עולמית ואפילו באלף ל"ב ושיבוש הוא ביד האומר דאם יש שם אלף דאז בטיל הבריה כדפירש לעיל. היה דג טמא בין הטהור על המחבת מלאה דגים וידוע שיש עמהם דג טמא כיצד יעשה דכל זמן שהדגים במחבת אינו אוסר דהא בטיל בס' וכששופכין המים מן המחבת שמא שכשיטה המחבת על צדה ישאר הטמא בצד של מטה לאחר שעירה כל המים עד שלא ישאר כ"א (מועט) מעט מן המים ואין בהם כדי לבטל טעם הדם ואסור [ד"י ואוסר] אותו מועט שבצד המחבת. ונראה דאין מדקדקין בדבר מאחר שמעורב באחרים ואין ידוע איזה מהם כשמערה המים מן המחבת כשיטה אותה על צדה כמו שרגילין לעשות אמרינן איסורא ברובא איתא כדאמרינן בפרק כל הזבחים גבי טבעת של ע"ז שנתערבה במאה טבעות הלכך תלינן דג טמא אחר רוב דגים הנשארים בצד עליון כשמטה על צדה ולא בתר מיעוטא שבצד התחתון שמשון בר אברהם עכ"ל. ודג טמא הנמצא במעי דג טהור אסור ולא חשיב כמעוכל כיון שהוא שלם ודג טהור הנמצא במעי דג טמא מותר כיון שנמצא במעיו בין שיצא לחוץ בין שנמצא דרך בית הריעי בין שנמצא דרך בית הבליעה כדאיתא בכורות ז' ע"ב אמר רב אשי אין דגים טמאים משריצין אלא במינן והאי ודאי בלעי סה"ת. מעשה בשרץ שנמצא בדג שקורין קראפאן (בלע"ז) ונתבשל עמו ולא הי' בטהור ששים מן המים שנתבשלו עמו ואסרו ר"י לפי שהשרץ אי אפשר לסוחטו ובלע מן המים ואסרן ושוב פלט ואוסר המים משום מב"מ במשהו ונבלעו בדג קרפא"ן ואסרוהו דאין בו ס' לבטל אבל אם הי' בו ששים בדג אז היה בטל דאמרינן סליק את מינו כו' אבל אם היה דבר שאפשר לסוחטו הוי סגי בששים (עכ"ל כ"י לייפציג) אחד (או מן ההיתר או מן האיסור) (במ"ס אין זה) (א"ה כונתו הוא בספרים כמו בכ"י לייפציג שלא כתיב רק סגי בס' ולא יותר) מרדכי כה"ב תרצ"ד עיי"ש. ב)0ויש מפרשים דאם רוב הדג טמא שלם חשוב ברי', יראה דאם הוא שלם לגמרי רק שנפל ממנו קצת על ידי בישול כמו שרגילות הוא להתפרפר ודאי חשוב בריה וכי האי סברא משמע קצת בפרק כיצד מברכין באשר"י גבי ההוא דירושלמי דאם אכל פרידה אחת של ענב או רמון דחשוב בריה אבל אם נפרד ממנו קצת בגופו ושדרתו וכ"ש ראשו אפילו רובו שלם יש לסמוך אשאר דעות דכתבו להתיר מהרא"י ז"ל. ג)0בפ' יוצא דופן תניא האברים אין להם שיעור אפילו פחות מכזית מן המת ופחות מכזית מן הנבילה ופחות מכעדשה מן השרץ מטמאים ופירש"י לפי שהאבר שלם אז הוא חשוב ומטמא אפילו פחות מכשיעור. ד)0וכתב רבינו יודא שאעפ"י [כן] לא היה מצריך ר"י להגעיל המחבת כי אמר בשביל ספק זה אין לחוש שמא נשארו לבסוף אלא העמד המחבת על חזקת כשרות שהיתה מתחלה, ועוד היה אומר ר' שמשון טעם אחר להתיר (פי' אפי' הדגים בעצמן וק"ל) שיש לומר דאיסור ברובא איתא כדאיתא בפרק התערובות גבי טבעת של ע"ז הלכך אין לתלות שבסוף העירוי עם מעט מים נשאר שם הדג טמא כל האוכל ברישא [פירש בלאו כל האוכל תמצאנו בתחלתו ש"ל] סמ"ג לאוין קל"ב. ה)0וכתב ריב"א וראבי"ה דכל ירא שמים יזהר כשמבשל דגים או פירות או ביצים שיצנן המים טרם יוציאם שמא ימצא אפרוח או דם בביצים או תולע בפרי או דג טמא. ואז לא יאסרו אחרים הנוגעים בו דהוי צונן ועתה כשהן במחבת בטלים בששים עכ"ל. הנה לכן בביצים אנו נוהגים שאם עירה הקדירה עם הבצים בפ"א אז בטל בס' בלא הביצה שיש בה אפרוח דהיינו ששים ואחד. אבל אם לא עשה כן אז אנו נוהגין כמ"ש ריב"א הלוי (המובא בשערים) כו' וגם הכלים צריכין הגעלה. ומיהו איתא בסמ"ג לאוין קל"ב וז"ל כ' מורי אעפי"כ לא היה מצריך ר"י להגעיל המחבת כי אומר בשביל ספיקא כזה אין לחוש שנשארו לבסוף אלא להעמיד המחבת בחזקת כשרות כמו שהיה מתחלה. ונ"ל הא דלא מוקמינן אחזקה גבי ספק אם מלח בשר שחוטה בהדי בשר נבילה. או בספק אם היה ששים כנגד האיסור במין בשאינו מינו דהוה כמו רגלים לדבר עכ"ל. ונראה דנהי דרבינו ברוך פליג עליה דריב"א הלוי אפ"ה לא שרי ר"ב אלא דוקא כשעירה לבסוף כל המים כדמשמע בתוך דבריו ובספרו יש כן בהדיא. ו)0אמנם רבינו ברוך פסק בסה"ת שמותרים כולם הכי נהוג כי משום ספק חששות בעלמא אין לאסור. ז)0אא"כ ישנן מים רותחין כו' אלמא אין בליעה הולכת מחתיכה לחתיכה שאצלה אפי' שתיהן חמות ורותחות כשהן ביבש מתוך ראיי' זו משמע בפשיטות דאפי' גבי בב"ח אמרי' כי האי סברא ובי"ד סס"י ק"ה לא כתיב כך וגם תימא לומר כך דהא לעיל בסי' מ"א ומ"ב מסקינן דהבשר שנאסר בחלב חשוב שורשו של איסור ודמי לחתיכת נבילה לפי שגם הבשר של היתר נעשה איסור גמור. וא"כ אפי' לא ילך מחתיכה לחתיכה רק טעם גוף הבשר אעפי"כ יאסור. ויראה לתרץ קצת דודאי בב"ח כל זמן שהוא מעורב מיקרי שורשו וגופו של איסור אפי' הבשר בלא החלב כמו כלאי בגדים שבזמן שחוט הפשתן מעורב בטלית של צמר אסור להתכסות בכל הטלית אפי' באותו צד שאין חוט פשתן בו. אבל אם נחתך מן הטלית אותו צד שאין בו פשתן מותר אותו צד ה"נ קים להו לרבנן שאין שום טעם הולך מחתיכה זו רק טעם בשר לחוד בלא שום חלב אא"כ ע"י רוטב והו"ל כאלו בא אליהו ז"ל ואמר לנו נחתך מן הבשר הזה חתיכה קטנה שאין בו שום טעם חלב דהוי שריא כההוא דכלאים וצ"ע. מ"מ אדברי ר"ב בשם ר"י רבו יש לסמוך דראייתו ברורה. אע"ג דבהגה אשר"י פ' כה"ב כ' דראבי"ה פליג ארבינו ברוך דכ' שומן של איסור הבלוע בקערה פולט בחתיכה חמה שבתוכה כו' מ"מ שמעתי שמהר"ם וא"ז מחלקין דודאי בכלי שאין בו טעם בגופו פולט טעם הבלוע בה אפי' בלא רוטב אבל חתיכ' שיש בה טעם בגופה אינו פולט רק אותו טעם ולא טעם הבלוע אא"כ ע"י רוטב ואע"ג דבהג"א פכה"ב הנזכר סמוך אינו רוצה לחלק הכי וכן משמע קצת לקמן סי' נ"ה בההוא דשתי קדירות חמות נוגעין זב"ז דמתירו במרדכי פכה"ב מטעם דרבינו ברוך כדאיתא התם, מ"מ בע"כ צריכין לחלק דאל"כ תקשה לר"ב בשם ר"י ההוא דדגים שעלו בקערה וצנון שחתכו בסכין לחד פירושא דפירש"י דהסכין מקונח. מ"מ המחמיר בכ"ז תע"ב כי הרבה יש לדקדק בסברות הללו מהרא"י ז"ל.
